מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ נ' זהר ואח'

החלטה

לפני בקשה לבטל את צו העיקול הזמני שניתן ביום 12.1.10 לבקשת המבקשת על נכסי המשיב עד לסך 3,000,000 ₪, צמוד למדד וזאת להבטחת פסק דין ככל שינתן לטובתה במסגרת הליכי בוררות המתנהלים לפני הבורר כבוד השופט בדימוס, ב. אוקון, שם הוגשה תביעה כספית על סך של כ-17,000,000 ₪ בגין הפרת הסכם, עשית עושר ולא במשפט ותביעה למתן חשבונות.

המשיב הגיש בקשה לביטול העיקול, ומשכך תידון הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה (de novo) על המשתמע לענין נטל ההוכחה.

העובדות הרלוונטיות

התובעת היא סוכנות לביטוח שעיקר עיסוקיה בביטוח מוניות. גם עיסוקו של המשיב הוא בביטוח מוניות. בשל שיקולים עסקיים ולמיקסום הרווחים, חתמו בעלי הדין ביום 14.4.03 על חוזה שבהתאם לו ביטח המשיב מוניות באמצעות התובעת ובכך גדל נפח מבוטחי התובעת ועמם גם שיעור העמלות של שני הצדדים בהתאם.

במהלך התקופה ובשל פעולות שונות שנחשבו לדעת התובעת 'הפרת ההסכם' הגיעו הצדדים להסכמות שונות שנסתיימו בחתימה על הסכמים נוספים (שצורפו לבקשה ולכתב התביעה), כך סוכם (בהסכם שנחתם ביום 15.5.05) שממועד חתימת ההסכם תעשה כל פעילות הביטוח בתחום המוניות דרך המבקשת, גם אם המשיב יכול להנפיק פוליסות במשרדיו), כך גם נחתם בהמשך (20.6.07) הסכם גישור שקבל תוקף של פסק דין. לטענת התובעת הפר המשיב כל הסכמה שעליה חתם וניסה בדרכים שונות להשתחרר מהתחייבויות לבצע את כל הביטוחים באמצעות התובעת, הגם שהתחייב במפורש לעשות כך. התובעת לא ישבה מנגד ולא הסכימה להפרות אלא פנתה לבית המשפט, ולאחר הליכים הכוללים גם פנייה לבית המשפט העליון, ניהלו הצדדים הליכי גישור שבסופם נחתם הסכם גישור שאושר על ידי בית המשפט.

יאמר כי במסגרת הסכם הגישור שקבל תוקף של פסק דין הגיעו הצדדים להסכמות השונות מההסכם הבסיסי, כך למשל, הגם שבהתאם להסכמות לא היה המשיב רשאי להתקשר עם אחרים אך עשה כך, הסכימה התובעת לבקשת המשיב "בהנתן שבשלב בו נכרת הסכם הגישור כבר היתה אלייד שותפה של זהר..." (סעיף 11 לבקשה) והוסכם כי התובעת זכאית לקבל 40% מכל עמלה שחברות הביטוח מעבירות למשיב ולאלייד בגין ביטוח המוניות.

להשלמת התמונה יצויין כי אלייד 'שותפה' בידיעת תוכן ההסכמים ואף התאפשר לה להעיר לאמור בהסכמים, ככל שאין הדבר פוגע בזכויות היסודיות של המבקשת.

4.לאחר שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, ולאחר שההסדר 'יצא' לדרך הודיעו המשיב ואלייד 'שותפתו' כי מדובר בהסדר כובל וכי אין תוקף להסכם, וראו לבטל באורח חד צדדי את ההסכם, הגם שתוקפו הוא עד ל-10.1.2012.

בהתאם להסכם בין הצדדים בקשה המבקשת להביא את הסכסוך בפני בורר, אך לטענת המבקשת כל נסיונותיה לעשות כך לא צלחו ולפיכך נאלצה לפנות לבית המשפט שקבל את עתירת המבקשת ורק בעקבות התערבות בית המשפט מונה בורר הוא כבוד השופט בדימוס ב. אוקון.

5. לטענת המבקשת ההסכם שנחתם מעניק לה זכות לקבל פיצוי מוסכם בגין כל הפרה יסודית, ומאחר שהמשיב הפר את ההסכם בהפרה יסודית, ומאחר שמדובר בהפרות צפויות עד תום תוקף ההסכם ומאחר שעל פי ההסכם ממילא זכאית המבקשת לקבל את חלקה בעמלות (40%) מכל סכום שחברת הביטוח משלמת ותשלם בגין פעילות של המשיב בביטוח בתחום המוניות- הכל בהתאם להסכם, ומאחר שהמבקשת זכאית לקבל חלק בעמלות מכספים שהועברו ומועברים לאלייד (בקשר לעמלות בהן נרשמה בהסכמת הצדדים כסוכנת ב'),זכות המרחיבה את היקף הסכומים בהם תזכה המבקשת בסוף הליך הבוררות, עתרה המבקשת לעקל את הכספים הללו להטחת זכויותיה לאחר שתזכה בפסק הדין.

המבקשת ערכה חשבון של הסכום הנתבע על בסיס הנתונים הנמצאים בידה לגבי שנת 2008 (התביעה כוללת גם מתן חשבונות ומשכך ערכה את החשבון לפי הנתונים כאמור), יאמר כי הסעד הכספי במסגרת הבוררות הוא כ-17,000,000 ₪.

הבקשה מבוססת על ראיות לכאורה אמינות, ועל רצון להבטיח את תשלום פסק הדין שיתן הבורר לאור החשש הממשי שהמבקשת לא תוכל לגבות את פסק הדין ובמילים מדויקות יותר- כי קיימת הכבדה של ממש לגבות את פסק הדין ככל שינתן לטובת המבקשת.

המשיב הגיש בקשה לביטול העיקול, הן בטענה שצו העיקול פקע בגלל מסירה מאוחרת של הבקשה ושל הצו, הן בגלל העדר ראיות לקיום עילת תביעה והן כי לא הוכחה כל הכבדה. לטענת המשיב הבקשה נועדה אך ורק למנוע תחרות חופשית בשוק ביטוח המוניות, ובכך להצר את צעדי המשיב שתיק הביטוח שלו רק הלך ותפח.

לטענת המשיב הסדר הגישור שקיבל תוקף של פסק דין הוא הסדר כובל בלתי חוקי ועל כן בטל ולא יכול להוות תשתית אמינה לקיומה של עילת תביעה, ממילא לא ניתן להטיל עיקול על כספים שמקורם בהסדר כובל.

ולהכרעתי

המשיב הגיש כאמור בקשה לביטול העיקול.

בפתח הדברים טען כי צו העיקול פקע מאחר שהבקשה והצו נמסרו למשיב באיחור, לדבריו היה על המבקשת למסור את הבקשה והצו ביום 18.1.10 ותחת זאת נמסרו ב-21.1.10, עוד טען כי בכתב ההתחייבות נפלו פגמים מהותיים ש"מאיינים את תוכנו".

אומר כבר כי מצאתי לדחות את הבקשה, אינני מקבלת את טענת המשיב כי תוקף צו העיקול פקע; לאחר תיקון מס' 6 של תקנות סדר הדין נראה כי אין לדבר על פקיעה אוטומטית, בתיקון זה תוקנה תקנה 373(1) לתקנות (מספר התקנה עובר לתיקון) שעסקה באופן ספציפי בפקיעת צו עיקול זמני ושללה את האפשרות להאריך תוקף של צו עיקול שפקע והוחלפה בתקנה 370 בתיקון מספר 6 (ק"ת 6119) הרי שנוסח החדש מאפשר הארכת מועד ובהחלט מתישב עם ההסדר הכללי של הארכת מועדים שבתקנה 528 לתקנות המקנה לבית-המשפט סמכות כללית להאריך מועד או זמן שנקבעו בחיקוק וכדברי כבוד השופט רובינשטיין בע"מ 4808/04 פלונית נ. פלוני (פ"ד נט(3) 132) כי "תקנה 373(1) דאז עניינה היה פקיעת צו עיקול זמני, והיא קבעה כי צו יפקע אם "התובע לא הגיש לבית המשפט, תוך שבעה ימים לאחר מתן הצו או תוך מועד ארוך מזה שנקבע לפני תום שבעת הימים האמורים, את כל המסמכים..." בתקנה, כפי שאכן העיר המחבר, נקבע הסדר ספציפי שלא איפשר לבית-המשפט להאריך תוקף של צו שפקע, ברם הסדר זה... עבר מן העולם בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), תשס"א-2001)"; מכאן שויתר המחוקק על הסייג והאמור בתקנות לאחר התיקון מאפשר לבית המשפט להאריך את המועד, בין שחלף המועד הנקוב בתקנות ובין שטרם חלף; בענין זה מצאתי להביא את דברי כבוד השופט זילברטל בת.א. 2492/00 - בש"א 3559/06 Tonedoor ואח' נ. יובנק בע"מ (פורסם בנבו) שהסביר את פשר התיקון ואת הכוונה המשתמעת ממנה - "פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב פקיעה מדעיקרא אלא "פקיעה יחסית" (על משקל בטלות יחסית) לא בכל ההקשרים נכון יהא להתייחס לעיקול שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף תקנה 370 כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס כאילו מעולם לא היה קיים.... ניתן להבין מפסיקה זו, שבית המשפט לא סבר שהעיקול פוקע מאליו בכל מקרה, ללא קשר לנסיבות המקרה ולאירועים שאירעו לאחר המועד בו היה העיקול אמור לפקוע מכוח התקנות"; אכן כבוד השופט זילברטל חזר על ההלכה כי כאשר נפל פגם בהליך במעמד צד אחד דוגמת צו עיקול זמני יש לדקדק ולהקפיד הקפדה יתרה במילוי מצוות התקנות, יחד עם זאת קבע כי בית המשפט הוא הקובע אם הצו פקע וכי אין פקיעה אוטומטית.